וינדר אריאל נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז ת"א ואח'

החלטה

1.ערעור נושה על החלטת הנאמן לנכסי החייב שדחה את הבקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב שהוגשה חודשים רבים לאחר המועד האחרון להגשת תביעת החוב.

2.על פי הודעת הערעור, מבוססת תביעת החוב של הנושה על שיק שמסר החייב לנושה, ולא נפרע הגם שהוצג לפרעון.

מכתב הערעור עולה כי לטענת הנושה ארגן החייב קבוצת רוכשים שרכשו באמצעותו נכס מקרקעין באנטוורפן, ולאחר שהסתבר שההשקעה לא צלחה והנכס נמכר היה הנושה אמור לקבל את כספו בחזרה מהחייב, אך לטענת הנושה שלשל החייב את הכסף לכיסו.

בסופו של דבר נתן החייב לנושה שתי המחאות נגד סכומי הכסף הנ"ל, אחת מן ההמחאות נפרעה והשניה, נשוא הוכחת החוב, הוצגה לפרעון אך חוללה.

הנושה ניסה להגיע להסדר עם החייב אך ללא הצלחה "עד אשר בשלב מסוים הגיעו לאוזניו של המערער שמועות שהחייב נתון בהליכי פש"ר" (סעיף 4 להודעת הערעור).

3.הנאמן, אליו הוגשה תביעת החוב מלווה בבקשה להארכת מועד, דחה את הבקשה ו"החזיר את תביעת החוב מבלי שנבדקה" (סעיף 2 להחלטת הנאמן) מאחר שלא מצא 'טעם מיוחד' להארכת המועד, כמתחייב מהוראת סעיף 71(ב) לפקודת פשיטת רגל.

4.הערעור דנא הוא על החלטת הנאמן לדחות את הבקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב.

כבר אומר כי לאחר שעיינתי בכתב הערעור, ובתגובות שהוגשו במסגרת הערעור – ראיתי לדחות את הערעור.

ותחילה לפרטים הרלוונטיים למועד הגשת תביעת החוב:

ביום 10.12.07 ניתן צו כינוס לנכסי החייב.

ביום 2.01.08 פורסם צו הכינוס ברשומות.

ביום 20.07.09, למעלה משנה לאחר חלוף המועד להגשת תביעת החוב וכשנה ומחצה מיום פרסום צו הכינוס ברשומות, הוגשה תביעת החוב.

5.לתביעת החוב צורפה בקשה לאקונית להארכת מועד שכל שנאמר בה לענין הארכת המועד היה "... מצ"ב תצהיר בתמיכה לאמור בבקשה זו. כעולה מהתצהיר המבקשת מראה טעמים מיוחדים ...לפיכך יש להעתר לבקשתה להארכת מועד להגשת תביעת החוב".

הבקשה, שאינה מפרטת את הטעמים המיוחדים, כאמור, מפנה לתצהיר שהיה צריך לכלול פרטים עובדתיים לביסוס ה'טעם המיוחד' אלא שבמקום שהמערער יצהיר על עובדות המבססות 'טעם מיוחד' ראתה באת כוחו להגיש תצהיר תחתיו שכלל אמירות כמו "למיטב ידיעת הח"מ..." (סעיף 3 לתצהיר) ו"ככל הידוע..." (סעיף 5 לתצהיר), בלי לפרט את מקור הידיעה, וברור כי ככל שאין הידיעה של באת כוח המערער היא באופן אישי, אין הדברים הללו בבחינת 'עובדות' שניתן להצהיר עליהם.

לא רק זה, אלא שעיון בתצהיר מעלה כי גם ה'עובדות' עליהן מבססת ב"כ המערער את התצהיר אינן מתישבות עם העובדות בפועל.

כך ציינה ב"כ המערער את 'הטעמים' להארכת מועד, כי "למיטב ידיעת הח"מ דבר פרסום הצו לפשיטת רגל נעשה אך ביום 2.4.09" (סעיף 3 לתצהיר) ומשכך הבקשה מוגשת 'מטעמי זהירות בלבד'; כי "ככל הידוע" החייב כלל לא הצהיר על הנושה במסגרת הדוח שהגיש עם כניסתו להליכים, וכי האינטרס של הנושים לא יפגע אם תתקבל תביעת החוב כי "עדיין לא חולקו דיבידנד ו/או אושר הסדר כלשהו, ומאידך אי קבלת תביעת החוב תפלה לרעה את המבקש" (סעיף 7 לתצהיר).

אלה 'הטעמים' שנכללו בתצהיר ב"כ המערער שהוגש במצורף לתביעת החוב ועל בסיסו נתבקשה הארכת המועד.

6.הנאמן דחה את הבקשה להארכת מועד וציין כי הבקשה אינה כוללת כל 'טעם מיוחד', כי צו הכינוס פורסם שלא כמו הנטען (ולעניננו 'הוצהר') וכי חלפו 18 חודשים מאז הפרסום, וכן ציין כי ידיעת הנושה היא ידיעה קונסטרקטיבית בהתאם לכללים הנהוגים בהליכים אלה שכן עצם הפרסום מהווה חזקה כי הנושים יודעים על הליכי הכינוס.

הנאמן גם התייחס בהחלטתו לכך שהנושה נזכר בהודעת החייב בעת כניסתו להליך ושלא כמו הנאמר בתצהיר באת כוח המערער הרי שהנושה נכלל במסגרת הצהרת החייב וצוין "כנושה מס' 8 בין נושיו".